מרחב הקרב הינו מונח בן מאות שנים וקיים בכל סוגי אומנויות הלחימה. הוא מהווה מרחב ללמידה משמעותית ומתקיים ב "דּוֹג'ו" - אולם האימונים, שהינו סוג של מעבדה - שם חוקרים תרגילים מֻבְנִים או משתנים בתנאים קבועים. מרחב זה מורכב מאלמנטים שונים כמו גבולות פיזיים ברורים, מאמן ותלמיד, משחק האימון ומיומנויות סנסו-מוטורית. בתרגול/אימון - נוצר מצב בו "יריב" מול "בן זוג" נמצאים בחוסר הרמוניה וצריכים למצוא דרך לשאת, לחשוב ולהתמודד בתוך סיטואציה זו למרות החשש שהיא עלולה לעורר. ההתמודדות אף פעם לא תהיה דומה לקודמת ולא לזו שבאה אחריה ולכן היא ניתנת לבחינה, להשוואה ולהבנה. מתי ולמה הצלחתי? במה טובה יותר תגובה זו מהאחרת? מה המשמעות של כל סוג תגובה שלי ומה היא מעוררת אצל האחר? מה החסרונות ואילו כלים מתאימים ומועילים לי יותר?.
בַּ"סֶטִינְג" של "שתי חרבות", טיפול בעזרת אומנויות לחימה, אנחנו משתמשים ב"מרחב הקרב" כמגרש המשחקים שלנו. זה מאפשר, בתוך התהליך הטיפולי, מפגש המתנהל בצורה חווייתית, בו אנו מייצרים תנועה בין קביעות לשונות, בין תכנון לספונטניות, ובין התבוננות וחשיבה לביצוע ויישום. במפגש מהסוג הזה מגיע המטופל לרמה רגשית ותנועתית, ומתאפשרת עבודה רב מערכתית המספקת כלים ללמידה משמעותית תוך העלאת ההיכרות, הביטחון והערך של עצמו.
"כדי לשלוט ביריב, תחילה עלי לשלוט בעצמי – ובשביל להילחם עלי להכיר היטב את כלי הנשק שלי ואת שדה המערכה. והרי אלה הם אני עצמי" [אומנות הלחימה – עומר ברקן].
